כשחושבים על גן גורו, הדבר הראשון שעולה לראש הוא הקנגורו – ובצדק. להקת הקנגורו הגדולה בישראל היא הכוכבת של הגן. אבל מי שמתעכב רק במתחם הקנגורו מפספס עולם שלם שמחכה להתגלות, ובו כמה מבעלי החיים המרתקים של היבשת האוסטרלית – עולם הזוחלים.
בגן גורו תוכלו לפגוש מיני זוחלים אוסטרליים, בהם החרדון המזוקן והחומט כחול הלשון, ולצידם את האילנית האוסטרלית הירוקה מקבוצת הדו־חיים. לכל אחד מהם סיפור הסתגלות ייחודי לתנאי החיים של אוסטרליה, שכדאי להכיר לפני שעוצרים להתבונן בהם בגן.
חרדון מזוקן – הלטאה שיודעת להרתיע בלי לנשוך
חרדון מזוקן (בשם המדעי Pogona vitticeps) הוא אולי הזוחל הכי מזוהה עם אוסטרליה מבין השלושה. השם שלו מגיע מהמראה המתחת לסנטר: שורת קשקשים קוצניים שכשהוא נלחץ או רוצה להרשים, נפתחת ונראית ממש כמו זקן.
הבית הטבעי שלו הוא המדבריות והאזורים הצחיחים של מרכז ומערב אוסטרליה, ושם באמת נבחנת יכולת ההסתגלות שלו. חרדון מזוקן מווסת את טמפרטורת הגוף באמצעות התנהגות: הוא משתזף על אבנים כדי להתחמם, ובשעות הקרירות יותר הוא פשוט פחות פעיל. הצבע שלו גם משתנה בהתאם למצב הרוח – כהה יותר כשהוא כועס או לחוץ, ובהיר יותר כשהוא רגוע. זו שפת גוף עשירה שמלווה גם תנוחות, נפנופי ידיים והנהונים.
תוחלת החיים שלו בגני חיות נעה בין 8 ל-12 שנים, ופחות מכך בטבע. הוא ניזון מירקות, פירות, פרחים וחרקים, וגם הרבייה שלו מותאמת לתנאי המדבר: האם מטילה כ-20 ביצים בתוך בור באדמה, ולאחר כחודשיים בוקעים חרדונים זעירים שכבר עצמאיים לחלוטין מהרגע הראשון.
חומט כחול לשון – ההרתעה שלא באלימות אלא בצבע
חומט כחול לשון (Tiliqua scincoides) הוא לטאה שמנמנה עם קשקשים מבריקים, שההגנה העיקרית שלו היא לא מנוסה ולא נשיכה, אלא לשון. כשהוא מרגיש מאוים הוא פוער פה ומוציא לשון כחולה בוהקת שנועדה להפחיד טורפים בלי מגע פיזי בכלל.
בניגוד לחרדון, בית הגידול שלו הוא סבכים, חורשות ואזורים חצי-צחיחים במזרח ובדרום אוסטרליה, לא מדבר קיצוני. הוא פעיל ביום ומחפש מקומות חמימים, ובלילה מתחבא במחילות, מתחת לסלעים או בערימות עלים. הוא יכול להגיע לאורך של כ-50 עד 60 ס”מ, מה שהופך אותו לאחת הלטאות הגדולות במשפחתו, ותוחלת החיים שלו נעה בין 15 ל-20 שנים.
עובדה שמפתיעה רבים: חומט כחול לשון לא מטיל ביצים כמו רוב הלטאות, אלא משריץ. בתוך גופו מתפתחים בין 5 ל-15 צאצאים, וכשהם נולדים הם כבר עצמאיים לגמרי ונראים כמו גרסה מיניאטורית של ההורה.
אילנית אוסטרלית ירוקה – לא כל האוסטרלים אוהבי מדבר
בניגוד לתפיסה הרווחת, לא כל בעלי החיים האוסטרליים חיים בתנאי צחיחות. האילנית האוסטרלית הירוקה (Litoria caerulea) היא דוגמה טובה לכך – היא חיה ביערות גשם ובאזורים טרופיים ולחים בצפון ובמזרח אוסטרליה, ומצאה דרך משלה להתמודד עם החום דווקא באמצעות עורה.
העור שלה מפריש חומר אנטיבקטריאלי שעוזר לה להתמודד עם תנאי סביבה קשים, ותכונה כזו אף משכה מחקר מדעי לפיתוח תרופות. היא צפרדע גדולה יחסית עם עור חלק וצבע ירוק בוהק, ולפעמים גם גוונים של כחול או חום. ביום היא מנמנמת בין ענפי עצים, ובלילה יוצאת לצוד חרקים, עכבישים וחלזונות.
תוחלת החיים שלה בגני חיות נעה בין 15 ל-20 שנים. הרבייה שלה מתרחשת במים – היא מטילה שם ביצים שהופכות תוך ימים ספורים לראשנים, שמפתחים בהדרגה רגליים, סופגים את הזנב ויוצאים ליבשה כאילניות צעירות.
למה כדאי לעצור ליד הזוחלים
שלושת בעלי החיים האלה ממחישים לנו נקודה חשובה על אוסטרליה: זו לא יבשת של רק חול וחום. יש בה מדבריות, אזורים חצי-צחיחים וגם יערות גשם טרופיים. כל אחד מהזוחלים פיתח לאורך האבולוציה פתרונות המתאימים לסביבת החיים שלו. בביקור בגן גורו תוכלו לראות את הפתרונות האלה מקרוב ולשמוע מהמדריכים כיצד הם מסייעים לכל אחד מהם להתמודד עם אתגרי הסביבה.
מוזמנים לבדוק שעות פתיחה ומחירים ולתכנן ביקור בגן.
