משפחת חיות הכיס של גן גורו – כל מה שצריך לדעת

לא. הם לא קנגורו, הן חיות כיס. באנו לעשות סדר מאוסטרליה עד לישראל על משפחת חיות הכיס של גן גורו. אומנם כולם קופצים ומנהלים חיי משפחה וגורים בכיסים, אבל לא לכולם קוראים קנגורו.

בואו נקפוץ ישר לעניין

קנגורו אפור מזרחי (Macropus giganteus)

השם המדעי אומר הכל – “רגל גדולה ענקית”. הקנגורו האפור המזרחי הוא השני בגודלו מבין כל הקנגורו, ובמבנה הגוף הוא דווקא שרירי ומוצק יותר מהקנגורו האדום. זכרים בוגרים מגיעים למשקל של 50 עד 66 ק”ג בממוצע, עם פרטים גדולים שמגיעים גם ל-90 ק”ג. אורכם הכולל, כולל הזנב, עשוי להגיע ליותר מ-2 מטרים. נקבות קטנות משמעותית – 17 עד 40 ק”ג.

הפרווה שלהם אפרפרה ורכה, עם קצה כהה בזנב. הפנים שלהם חלקות יחסית, בלי סימני הפנים השחור-לבן שמאפיינים את הקנגורו האדום, והעיניים נראות גדולות ופקוחות.

באוסטרליה הם חיים בשליש המזרחי של היבשת, באזורים עם משקעים של מעל 250 מ”מ בשנה – יערות, אזורי מרעה ויערות סקלרופיליים. הם אוכלים בעיקר עשב, ומעדיפים נבטים ירוקים צעירים עשירים בחלבון.

כמו רוב הקנגורו, הם פעילים בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. במהלך היום הם נחים בצל עצים ושיחים, ולקראת ערב יוצאים לרעות בקבוצות גדולות באזורים הפתוחים.

הקנגורו האפור יכול לקפוץ למרחק של עד 8 מטרים בקפיצה אחת ולהגיע למהירות של מעל 55 קמ”ש. הזנב השרירי משמש לאיזון בזמן קפיצה, וכ”רגל חמישית” בזמן תנועה איטית.

תוחלת החיים שלהם בטבע היא כ-8-12 שנים, ובגני חיות יכולה להגיע ל-20 שנה, מהסיבה שאין טורפים או סכנות.

מבחינת סטטוס שימור – האוכלוסייה יציבה. הם מוגדרים כ”לא בסכנה” (Least Concern) ומוערכים ב-11 עד 16 מיליון פרטים באוסטרליה.

בגן גורו, הקנגורו האפור הוא הכוכב של המקום. הוא ידידותי, אוהב תשומת לב, ומאפשר למבקרים ולהתקרב אליו ולהתרשם ממנו. להקת הקנגורו בגן כוללת כ-35 פרטים (לא כולל גורים בכיסים), ולכל אחד מהם שם ואופי משלו. לכל בעלי החיים בגן גורו >

קנגורו אדום (Macropus rufus)

הקנגורו האדום הוא היונק כיס גדול ומרשים. זכרים בוגרים מגיעים למשקל של 55 עד 90 ק”ג וגובה של 1.5 עד 1.8 מטרים בעמידה זקופה. נקבות קטנות בהרבה – 18 עד 40 ק”ג.

מה שמעניין בצבע שלהם: זכרים בדרך כלל בעלי פרווה חום-אדמדם, ואילו נקבות נוטות לצבע אפור-כחלחל. בגלל הצבע הזה, האוסטרלים קוראים לנקבות “blue fliers”. אפשר לזהות אותם לפי סימני הפנים – פסים שחור-לבן לאורך הלסת ופס לבן רחב מזווית הפה עד האוזן.

הקנגורו האדום חי באזורים היבשים והחמים של פנים אוסטרליה – ערבות, מישורי דשא, סוואנות פתוחות ומדבר. הם ניזונים בעיקר מעשב ירוק, וגופם מותאם לחיים בתנאי בצורת. הם מסוגלים לשרוד תקופות ארוכות בלי לשתות בכלל, רק מהלחות שבצמחייה.

כשחם, הקנגורו האדום מלקק את אמות הידיים – הדם שחוזר ללב מתקרר כשהלחות מתאדה מהעור. מנגנון קירור פשוט ויעיל.

הקנגורו האדום יכול לקפוץ למרחק של 9 מטרים בקפיצה אחת. הגידים ברגליים האחוריות פועלים כמו קפיצים – ממחזרים אנרגיה בכל קפיצה. ככל שהמהירות עולה, צריכת האנרגיה לכל מטר דווקא יורדת. תכנון הנדסי מושלם.

נקבת הקנגורו האדום יכולה להיות בשלוש שלבי רבייה בו-זמנית: עובר מושהה ברחם (דיאפאוזה עוברית), גור שיונק בכיס, וגור עצמאי יותר שעדיין חוזר לינוק. כל פטמה מייצרת חלב בהרכב שונה, מותאם לגיל הגור הספציפי.

בגן גורו, הקנגורו האדום מרשים בגודלו ובנוכחות השקטה שלו.

וולבי סלעים צהוב רגל (Petrogale xanthopus)

לא. הוא לא קנגורו. הוא חיית כיס שנשחבת ליפה ביותר, הוא בעל צבעוניות מרשימה: גוף אפור-חום, בטן לבנה, ואמות ידיים, רגליים אחוריות וכפות רגליים בצבע צהוב-כתום בוהק. הזנב ארוך, חום-כתמתם עם טבעות כהות לאורכו.

במידות הוא קטן בהרבה מהקנגורו – אורך גוף עד 65 ס”מ, זנב עד 70 ס”מ, ומשקל של 6 עד 12 ק”ג. למרות גודלו הקטן, הוא הגדול מבין כל וולבי הסלעים באוסטרליה.

מה שבאמת מייחד אותו זה בית הגידול: מצוקים, ערימות סלעים, מדרונות תלולים ונקיקים סלעיים באזורים חצי-מדבריים. כפות הרגליים שלו מותאמות במיוחד לטיפוס – הסוליות מחוספסות, עבות וספוגיות, עם גרגירים שמספקים אחיזה על סלעים חלקים. בדיוק כמו סוליית נעל ריצה איכותית. הזנב הארוך והגלילי משמש כמשקולת נגד ו”הגה” בזמן קפיצות מהירות בין סלעים, ויכול לקפוץ מרחק של עד 4 מטרים.

הם פעילים בעיקר אחרי חשיכה. ביום הם נחים במערות ונקיקים סלעיים, שמשמשים גם מקלט מהחום הקיצוני. בחודשי החורף הם פעילים יותר לאור יום ואפשר לראות אותם מתחממים בשמש בשעות הבוקר והערב.

הם חיים בקולוניות של עד 100 פרטים, אבל בדרך כלל בקבוצות קטנות יותר של עד 20. כשהם חשים סכנה, הם דופקים ברגליהם על הקרקע כאות אזהרה לשאר הקבוצה.

מבחינת תזונה – בעונת הגשמים הם אוכלים בעיקר עשב. ככל שמתייבש, הם עוברים לעלים נושרים של שיחים ועצים. במצב בצורת הם שורדים מקליפות עצים ושורשים, ויכולים לשרוד תקופות ארוכות בלי מים. כשיורד גשם, הם שותים כמויות עצומות – מעל 10% ממשקל גופם תוך שבע דקות.

וולבי הסלעים צהוב הרגל מוגדר כ”פגיע” (Vulnerable) על ידי הממשלה האוסטרלית. האיומים העיקריים עליו הם תחרות מצד עזים וכבשים פראיות על מזון, טריפה על ידי שועלים וחתולים פראיים, ואובדן בתי גידול. תוכניות שימור פועלות כבר עשרות שנים להגנתו.

מה משותף לכולם?

כל המינים האלה הם חיות כיס אנדמיות מאוסטרליה. הגורים נולדים לאחר הריון קצר מאוד – 30 עד 36 ימים בלבד – כשהם עדיין בשלב עוברי, עיוורים, חסרי פרווה ובגודל של שעועית. מיד אחרי הלידה הם זוחלים בכוחות עצמם לכיס האם, נצמדים לפטמה, וממשיכים להתפתח שם חודשים ארוכים.

הזנב משמש אותם ככלי רב-שימושי – שיווי משקל בקפיצה, “רגל חמישית” בהליכה איטית, ומשענת בעמידה. ובנוסף, אף אחד מהם לא יכול ללכת אחורה. בדיוק בגלל זה הקנגורו מופיע על סמל אוסטרליה – כסמל של תנועה קדימה.

מגיעים לגן גורו? חצר הקנגורו הגדולה פתוחה למבקרים. אפשר להאכיל, ללטף ולשבת ביניהם. שווה להקדיש זמן ולא למהר – כי ככל שנהיים שקטים יותר ואיטיים יותר, הקנגורו מתקרבים מעצמם. להזמנות כרטיסים ומחירים לחצו כאן >